top of page

עשה ואל תעשה- התקפות זעם

בואו ננסה להסתכל על התקפות הזעם (הטנטרומים) של הילדים מנקודת מבט קצת אחרת.

נתחיל בזה שהן מאוד אופייניות לגיל שנתיים וזה למה?

הילדים מגלים את העצמאות שלהם. הם הולכים, מדברים קצת ובעיקר הם רוצים להחליט. כן, ממש כמו אבא ואמא, כמו האחים הבכורים,

גם הם רוצים לקבוע. להרגיש חזקים.

התקפות הזעם הם בעצם סוג של תקשורת (רועשת אמנם) אבל תקשורת.

לפעמים הטריגר להן הוא עייפות, לפעמים מבוכה, מצבי מתח, אולי כשהם מרגישים שלא מקשיבים להם, כשהם רוצים תשומת לב או מהסיבה הפשוטה - שהן עובדות!

מתישהו הילד קיבל התקפת זעם וההורה הגיב בהתלהבות או בחומרה- בכל אופן, תגובה משמעותית- והילד פשוט לוחץ על אותו הכפתור שעבד לו בפעם הקודמת (ומחכה שיקפוץ הליצן מהקופסא).

מכל סיבה שלא תיהיה חשוב להבין מספר דברים: 1. הילד לא עושה את זה בכוונה מתוך רצון להרע לנו, לבייש אותנו או להעציב אותנו (תקראו את המשפט הזה לפחות פעמיים). 2. אחד התפקידים המשמעותיים שלנו כהורים הוא לאפשר לילד להתמודד עם תסכול וזה בהחלט יכול להיות רגע מתאים. 3. הילד זקוק לנו, ההורים, ברגע הזה- לשדר לו את המסר שהוא יכול להתמודד עם התסכול.

אז תכלס- מה עושים:

1. תמיד עדיף לצפות כמה שניתן מצבים מעוררי קונפליקט ולנסות להכין את הילד (לדוגמא: "נקנה לך רק ארטיק אחד ואח"כ נחזור הביתה").

2. כאשר הילד צורח/נשכב על הרצפה וכדומה- נוודא קודם שהוא מוגן ולא יכול לפצוע את עצמו בטעות או לקבל מכה.

3. נתיישב ליד הילד, ניקח נשימה ארוכה, נזכור שאחרי הכל יש לנו כאן הזדמנות לגדילה (של הילד ושל היחסים)

4. נביע אמפתיה ונתמלל עבור הילד את רגשותיו ("זה באמת לא כיף שאנחנו צריכים לחזור עכשיו הביתה, אתה נראה לי מאוכזב מאוד")

5. נעביר מסר של אמון ("אני יושבת כאן לידך, אם אתה צריך חיבוק או עזרה תגיד לי, אני סומכת עליך שתתגבר")

6. נהיה בשקט ליד ונכיל את הקושי של הילד. זה עלול לקחת זמן.. לא להתייאש

7. כל מספר דקות נחזור על המסר של האמון ונציע משהו- חיבוק, הסחת דעת.

8. לא נבהלים מהבכי (חישבו איזה בטחון זה מקנה בילד- הורה שיכול לעמוד איתן, שלא נשבר במצבים לא נעימים- זה מישהו ששווה להישען עליו!).

9. לאחר שההתפרצות שוככת (וזה יקרה בסוף) אפשר לעודד את הילד בקצרה ("איזה יופי. כל הכבוד שהצלחת להתגבר"). אין צורך להמשיך לדבר על זה- פשוט המשיכו בעיסוקכם.

10. בשעות רגיעה, למשל בערב, אפשר להתייעץ עם הילד – "מה אתה חושב שיכול לעזור לך בפעם הבאה להירגע? אולי חיבוק? אולי שרק אשב ואחכה שתרגע.."

ובנתיים.. איך זה היה נראה אם ההורים היו מקבלים התקפי זעם?

(ראו בוידאו המצורף) :)

Comments


רשימת דיוור
פוסטים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגים
בפייסבוק
  • Facebook Basic Square

מלאו את הטופס ואחזור אליכם בהקדם:

054-4900262

dafni.ruth@gmail.com
 

תודה, הודעתך התקבלה

bottom of page