5 דרכים מועילות להשיג תשומת לב מילדינו (ובלי לצעוק פעם אחת!)

"אתם מוכנים לסגור את המים?

ממי, תסגור בבקשה את הברז...

נו, שמישהו יסגור את המים האמבטיה כבר מלאה!

אתם שומעים אותי???

נו.... תסגרו כבר את המים!..."

צעקות, אובדן שליטה, עצבים, צרחות...

מוכר? גם לי..

עם שני ילדים צעירים שלא תמיד חושבים שלהתייחס למה שיש לי להגיד-

זה הדבר הכי חשוב כרגע.

ועם חוסר הסבלנות מהצד שלי שמגיע באופן טבעי בסוף היום (טוב..וגם בתחילת היום וגם באמצע אני לא הכי רגועה)-

ברור שטוב לא יוצא מהקלחת הזו.

ומתחת לכל המובן מעליו

מסתתר גם הרצון שלי ש.. ראבק. אני מדברת אליכם!

מה עם חוסר הכבוד הזה כלפי?

ומה אם אני אוותר להם?

הם יגדלו להיות ילדים בלתי מחונכים?

“ישראלים” כאלו??

אז היו צעקות וריבים מיותרים

ועכשיו המקום מתפנה לרגש המוכר מכולם:

רגשות האשם.

מה נוכל לעשות בכדי להפנות את הקשב שלהם אלינו?

כי ברור שהם, בהרבה מן המקרים, פשוט עסוקים בשלהם,

לפעמים הם באמת לא שומעים אותנו

ומן הסתם, לפעמים הם נכנסים אתנו למאבק כוח מטופש.

הנה 5 רעיונות אחרים-

מה עושים כשרוצים לקבל תשומת לב מילדינו:

1. מגע- אני יודעת שאנחנו עסוקות אבל רק לרגע אחד, נעזוב את מה שאנחנו עושות בכדי להתכופף, לגעת בילד וליצור קשר עין. המגע יאפשר להם לשים לב וגם נעים יותר לשנינו לקבל ליטוף מצעקה.

2. כבוד הדדי- כמו שאנחנו צריכים שיראו אותנו, שיקשיבו לנו ושיכבדו אותנו- כך גם הילדים שלנו. כשאתם מרגישים שהם מתעלמים בכוונה או כועסים. גשו אליהם, רדו לגובה העינים ואמרו: "אני מבינה שעכשיו לא מתאים לך לעשות את מה שביקשתי אבל חושב לי לדעת ששמעת אותי. אני צריכה שתפנה אחריך את הצלחת מהשולחן בשביל שאוכל לשטוף את הכלים".

3. יצירתיות / לעשות את הבלתי צפוי- הילדים משחקים ואפילו לא מרימים את העיניים? נסו לשנות משהו במרחב שלהם. לדוגמא: אם הם סביב שולחן היצירה תניחו עליו משהו לא קשור כמו צלחת.

4. ידיים על המותניים- אמרו בשקט: "מי ששומע אותי שישים את הידיים על המותניים". אם לא שמעו- חזרו על האמירה חזק יותר. ברגע שישמעו תראו איך הקשב מוסט אליכם (וכולם עם הידיים על המותניים).

5. בחירה במקום אמירה- במקום להגיד: "תזיזו מכאן את הילקוט!" נסו: "מה אתם בוחרים? לשים את הילקוט בחדר שלכם או לתלות אותו על הקולב?"

לסיכום, כל דרך שהיא נעימה, מכבדת ויצירתית יכולה להתאים.

חשוב שתהיו קשובים לעצמכם ולילדים- אולי הגעתי עצבנית מהעבודה ומה שאני צריכה עכשיו זה לנוח עם כוס קפה במקום לצעוק פקודות מהמטבח? אולי הילדים חזרו מהמסגרות והם מותשים מכל הגירויים וצריכים להתכנס לתוך עצמם ולמצוא רגע של שקט ופרטיות?

עד כמה זה חשוב?

ומתי לבחור יחסים טובים עם הילדים על פני אגו ומלחמות?

אני מאחלת לכולנו חזרה מבורכת לשגרה :)

מוזמנים לפנות אלי בשאלות והערות

באהבה,

רות