עונש מסוג הרחקה-מלחמה מוצדקת?

במאמר דעה ב-TIME, לפני 3 שנים, פרסם פרופ' סגל (פסיכיאטר) טור שנקרא: "הרחקה לחדר פוגעת בילדכם"

(במקור: Time-Outs are hurting your child".. לא מצאתי תרגום מוצלח ל-TIME-OUT אך הכוונה כאן היא להרחקת הילד בזמן מאבק כח- לחדרו, לשבת בפינה..") להלן חלק מהכתבה שפורסמה: "...הבעיה היא, שלילדים יש צורך עמוק בקשר. עשרות שנים של מחקרים בתחום ההיקשרות הראו כי דווקא בעיתות מצוקה, אנו צריכים להיות ליד אנשים ולהיות רגועים ע"י האנשים שאכפת להם מאתנו. אבל כשהילדים מאבדים שליטה רגשית, הורים לעתים קרובות שולחים אותם לחדרם או משתמשים בהושבה על "הכיסא השובב", כלומר ברגע זה של מצוקה רגשית הילדים צריכים לסבול לבדם". ________________

בתיאוריה האדלראיינית אנו מדברים הרבה על המושג שנקרא: "תחושת שייכות"- אדלר אומר שההתנהגות האנושית היא מטרתית. אנו נעים לעבר מטרה שהיא הצורך שלנו להרגיש אהובים, משמעותיים ומסוגלים- או בקיצור: תחושת שייכות. תחושת השייכות היא הבסיס הרגשי, התחושה שרואים אותי, שאני חשוב וייחודי, תורם ומועיל ושאני "יכול". זה הבסיס לדימוי העצמי שאנו כה כמהים לטפח בילדינו. זה המקור להבניה החברתית שעוזרת לילדינו לפתח אמפתיה כלפי האחר (ומתוך האמפתיה מתחילים להיווצר המיומנויות החברתיות החיוביות).זה הדשן לשלווה הפנימית והיכולת שלנו, כאנשים בוגרים, עם תחושת שייכות טובה, להתהלך בעולם בהרגשה שאנו ראויים, אהובים ושווים. כמה היינו רוצים להעביר את המתנה הזו לילדינו, נכון? ואז מגיע אחה"צ.. אנו מוצפים במתח, חזרנו מהעבודה, יש לנו המון משימות ובצד השני יש ילד- וגם לו יש רצונות משלו, יריבויות שצריך לפתור מול אחותו, עוד כמה רגעים של שקט או סתם להראות לנו מי כאן ה"בוס". וברגע של אובדן שליטה על הרגשות שלנו, על התסכול הגובר, על החוסר אונים- אנחנו צועקים: "תלך לחדר שלך! (ויש שמוסיפים: "ותחשוב על מה שעשית"). מהם המחירים בהרחקת הילד: 1. זה לא עובד בטווח הרחוק- רק מפתח עוינות ופוגע ביחסים בין ההורה לילד 2. פגיעה באווירה המשפחתית- העמקת מאבקי הכח. 3. המסר: אני מוכן להיות איתך רק כשאתה מתנהג יפה- הוא מסר בעייתי. 4. ההורה לא עסוק בללמד את הילד מיומנויות הרגעה או שליטה על תוקפנות. 5. הילד חווה את האירוע כמשפיל וכואב. הרחקת הילד ל-TIME-OUT היא הדוגמא ה"מושלמת" לפגיעה בתחושת השייכות- הילד לא מרגיש אהוב, הוא לא מרגיש משמעותי והוא לא מרגיש מסוגל.

התפקיד ההורי שלנו הוא מורכב ומופלא ומאתגר- הוא כולל את היכולת שלנו למלא את הצרכים הפיזיים והרגשיים של הילד, הוא דורש ממנוו לסייע לילד במקומות בהם הוא מתקשה ולא פחות מזה- התפקיד ההורי דורש מאיתנו לעבודה פנימית: האם אני מסוגל/ת להתמודד על תסכול? האם יש בידי כלים חינוכיים אחרים? האם אני יודע/ת להציב גבולות שהם גם עניינים ועובדים וגם מכבדים ואוהבים? יש דרכים רבות ללמד ילדים מהם הערכים והנורמות להתנהגות בבית שלנו. וכן, גם מעבר לסביבה רגועה הוא אפשרי- כל עוד זה נעשה בשיתוף עם הילד עם הכנה מתאימה- לא ממקום שמרחיק אותו אלא ממקום שמציע לו (ומוכן לקבל סירוב).

מקווה שגרמתי לכם/ן לחשוב שוב על הרחקה וכמו תמיד, אני כאן, במייל, בטלפון, בווטסאפ ובפייס לכל שאלה והבהרה, באהבה, רות 054-4900262 dafni.ruth@gmail.com https://www.facebook.com/dafniruth/

#תקשורת #משפחה #התקפתזעם #עצבים #חינוך